מיכל, אם לשלושה מתגוררת בישראל, עסוקה בקריירה מצליחה, ומוצאת את הזמן להתבוננות אחרת, מפרגנת, מחוייכת עם קמצוץ עקיצה, במציאות הישראלית.
לקרוא, להנות ולפעמים גם לרצות להיות שם..
חופשת קיץ בקיבוץ מזרע - אוגוסט 07
מי אמר שחופשת קיץ מחייבת צימר יוקרתי וקסום בלב היער, עם נוף מדהים וג’קוזי בסלון, מי אמר שצריך ארוחת בוקר מעשה ידיהם של בעלי המקום הכוללת קונפיטורות, גבינות ולחם הבית… הרי הילדים שלנו, איכותיים ככל שיהיו, ונובורישים ככל שיהיו עוד לא ממש יכולים להבחין בין מיטת סוכנות ישנה שנלקחה זה עתה מתושב קבע של הקיבוץ ועברה אל האירוח הכפרי, למיטה מעוצבת מהקו האחרון של נטוצ’י… יש לי חדשות בשבילכם וזה די מפתיע. בעצם יש לי הרבה חדשות עבורכם:
קיבוץ מזרע בניגוד למה שכולם חושבים, כבר לא מגדל חזירים. הבשר מגיע כבר אחרי שטופל כהלכה משפרעם הסמוכה. ישנו איסור חמור לגדל את הבשר (שריחו כל כך חזק!) על אדמות קק”ל והרי שקיבוץ מזרע על שדותיו משתרע בכבוד על אדמות קק”ל. זה אמנם לא מונע ממנו לנהל את מעדניות הבשר הלבן האיכותיות והנחשבות, או לגרום לנו למבקרים להלך בתוך בועת ריח של בשר לבן ולראות את המשאיות יוצאות וחוזרות עמוסות בכל טוב.
בקיבוץ מזרע גרות כ 500 פרות צייתניות שנחלבות לפחות 3 פעמים ביום. ואת שמוליק החלבן מזמן החליף צו-סאן מתאילנד שיודע בדיוק מה עבר על רוחמה, נאווה או חמדה. הן יושבות להם בשקט בתוך רפתות מסודרות ונקיות להפליא ומגדלות את שקי החלב שלהם לתפארת הקיבוץ והעמק כולו. הנופשים מוזמנים לראות אותן בפעולה בכל ערב בין 19:30 ל 22:30. והריח אוי הריח אין טוב מזה. תתפלאו, לומדים להתרגל ואפילו לאהוב!
החברים בקיבוץ מזרע כנראה רואים ואינם ניראים. שבילי הקיבוץ ריקים מאדם, חדר האוכל המארח את אורחי האירוח כפרי (לא להתבלבל פה לא מדובר בצימרים) המלא בכל טוב, החל מגבינות ומוצרי חלב מכל הסוגים שנעשים במחלבה המכובדת (שאת הישגיה פרטתי כבר קודם), מארח רק חברים בודדים. אותם החברים הלבושים בסרבלי עבודה כחולים ומזכירים לנו שיש עוד כאלה שקוראים להם יאצק או שרהל’ה ומחכים למפגש בחדר האוכל על מנת להתעדכן במי יצא עם מי, כמה החוב של השכן במרכולית, ולמה אסיפת החברים בשבוע הבא בוטלה…
חצרות גני הילדים מסודרים אך נראים יתומים, בצידי הדרך ממש ליד המחסן הגדול אגודים בתוך קופסאות ושקיות ניילון חפצים ישנים שהעבירו החברים האחרים לטובת הגנים וחבורות הילדים. וילדינו העירוניים לא מבינים איך אפשר להשאיר שקית מלאה בכל טוב מבלי שתילקח. המתקנים הרבים הפזורים על הדשא מזמינים את הילדים להתנדנד ולהנות מהמרחב, מבלי לריב עם אף ילד זב חוטם על המלגשה או הקרוסלה.
מלפפונים חמוצים בתוך צנצנות על אדן החלון מעידות כי מישהו שוכן בבית הסמוך… והממטרה משקה לאיטה את הערוגות עושה את סיבובה באדישות. אין ספק כי גרים כאן אנשים המשקיעים רבות בטיפוח מסביב. בקצה השביל בוקר אחד צצה לה מרפסת חדשה ואין אף אחד שיגיש התנגדות או ילשין לעירייה… וכמובן שהשיפוץ נעשה על ידי הבנאי של הקיבוץ ואחר כך המסגר מגיע לסגור פינות (תרתי משמע). ובכל כל כך נפלא ופסטורלי עד שאנחנו העירוניים לא מבינים איך זה בכלל יכול להיות? והאם אנחנו היינו יכולים לקחת בזה חלק? האם אנחנו מוכנים לתת מעצמינו ולקבל בתמורה את כל הטוב הזה? (נקודה למחשבה…)
ופרט חשוב לפני שאתם מחליטים… הקפה בחדר האוכל לאלה שבאמת רוצים לפנק עצמם עולה 1.28 ש”ח… שמעתם? 1.28 והאמת שראיתי לא מעט חברים שעמדו מספר שניות מול המכונה וחושבים בינם לבין עצמם האם זה שווה? האם זה הכרחי? מתי פעם אתם חשבתם האם להוציא 1.28 ש”ח עבור קפה? מדובר פה בחברה בבועה…. הם כנראה לא יודעים שבכל סניף של ארומה או בית קפה אחר שמכבד עצמו בחיים האמיתים אנחנו משלמים 11 ש”ח.
מעבר לכך, אם חיפשתם לילדיכם העירוניים אטרקציות אז החי בר בקיבוץ ,סליק הישן או מוזיאון הקיבוץ כבר לא אטרקיביים, קחו אותם אל המדיח המסתובב בחדר האוכל. הם עומדים שם בעיניים נוצצות ולא מבינים איך דבר כזה קורה. אמנם מהצד השני עומד לו סלים או מוחמד מהכפר ליד ומוודא שאכן רוקנו את כל השאריות לשקית הזבל, ורוחלה או יענקלה כבר מזמן לא שם לבדוק את העניין, הם בוודאי בסיבוב ארצות אירופה ב 10 ימים של נתור (במחיר מיוחד לתושבי העמק) והילדים שלנו תאמינו או לא, מגלים אחריות כבדה ומתעקשים לפנות את הצלחות בעצמם! כבר עוד טיפ לחינוך…
והבריכה, לא ראיתם כזו…. השקט, השלווה, בלי משחקי החברה וצוות הבידור שעולה בכל כמה זמן ומפעיל את הררי הצללוליט של כולנו. השקט והשלווה האלה אין שני להם. במשך ארבעה ימים לא ראינו אפילו את ילדי הקיבוץ שכנראה החליטו השנה להגלות לאיזה עיר באירופה או מחנה קיץ באפריקה. אמנם ילד מקומי סיפר בהתלהבות לבכורי שלי שמחר אמא שלו מצ’פרת אותו בטיול לדיזינגוף סנטר לקניון והוא ממש מתרגש. ובכורי שהיה בהלם רגעי הסתכל עליי בעיניים משתאות איך אפשר להעדיף את הקניון הממוזג וההמוני לטובת הבריכה הקיבוצית. אבל מה זה בעצם משנה, הבריכה היתה כולה שלנו ואנחנו היינו מלאי הנאה. עד כדי כך שאת דרכינו לבריכה עשינו באופני קיבוץ מסורתיות, להשלמת החוויה.
חברי מזרע עלו על הקרקע ב 1923 ונראה שהצליחו להרים קיבוץ מרשים, ללא חובות, עם מרחבים עצומים של דשא, הרבה ירוק, גידולים ומפעלים. הקיבוץ משגשג, חברי הקיבץ נחמדים, הדור השלישי שנוסע בקלונועיות מקפיד לברך את התיירים מן העיר בברכת שלום ולתחקר את הילדים בבריכה מאיפה אמא והאם גם אבא בא, המעדנייה ליד (שאיך לא הפכה לסניף מרשים של טיב טעם שיכול בקלות להתחרות עם כל סניף גדול מימדים אחר), והמסעדה שכיבדה אותנו באחד הערבים במאכלים מקומיים וטריים באוירה ביתית בהחלט שווים ביקור. אז אני פה בגאון מצהירה כי אפשר גם לבלות אחרת… אם הגעתם למקום, אז אל תבהלו אם אין אף אחד במשרד, או שהם בתנומת הצהריים או שהם בקרבת מקום כי אין מה לבלות את כל המשמרת במשרד… תנו צלצול וסילביה תגיע עם הטוסטוס, מלאת חיוניות וסבלנות. ותביאו סדינים… על מנת להימנע מגולגולים או הרגשת קומונה שלא בהכרח הכרחית. חלב יש ואפילו תוצרת המקום.
היה לנו כיף ואין ספק גם נחזור.
