הקולנוע הישראלי, כקולנוע המצוי שנים במלחמת הישרדות, זוכה להצלחות לא מבוטלות בשנים האחרונות אף על פי ולמרות הכל (כמו הרבה דברים אחרים בישראל). הנה לפניכם מעט רקע ומידע כללי על תעשיית הקולנוע בישראל ופירוט על חמישה סרטי איכות בפסטיבל הקולנוע הקרוב של סן פרנסיסקו:  

קצת הסטוריה:

שנות ה – 50 ושנות ה – 60 מאופיינות בסרטי הבורקס, במלחמות הבורקס בגפילטע פיש באמצעות סרטי סאלח שבתי, סרטי הנעורים המביכים בהם נצפו בעיקר ציצים גרמניים וישבנים ישראליים בדמות אסקימו לימון ושות’ והרבה סרטי מצלמה נסתרת מביכים למדי וחוזרים על עצמם. הז’אנרים האלה חלפו מהמסך הגדול ועברו לקטן לאלה שמצאו בהם עניין ומקור לחיוך. סרטי אורי זוהר של שנות ה – 60 תחילת שנות ה – 70 היו לז’אנר חדש. “חור בלבנה“, “שלושה ימים וילד“, “מציצים “ו“עיניים גדולות” היו סרטים שהצליחו בניגוד לקודמיהם לייצג חוויה ישראלית אותנטית מתובלת בהומור וסרקזם, אשר לא נס ליחם עד היום.שנות ה – 70 אופיינו בסרטים רגישים העוסקים בשאלות הזהות הישראלית (נועה בת 17, לאן נעלם דניאל וקס ודודה קלרה, מסע אלונקות, מצור, אור מן ההפקר ואחרים), ושנות ה – 80 הביאו עימן את ז’אנר סרטי המחאה והביקורת פוליטית . חמסין, מאחורי הסורגים,  העיט, נישואים פיקטיביים, אוונטי פופולו – כולם מציפים בעיות כאובות, ביקורת חריפה וקיצונית, וככאלה, סבלו לעיתים מאי אהדה בקרב גורמים ממסדיים ורתיעה מציבור שהתעייף. בשנים אלה הגיע מספר הצופים בסרטים ישראלים לשפל שלא היה כמותו: 28,000 צופים בשנה.שנות ה – 90 היו שנים של פריחת סרטים תיעודיים, סרטי נבואות זעם על המציאות הישראלית (החיים על פי אגפא ודומיו), טיפול בסוגיות שעד כה הס היה מלהזכיר (חסד מופלא) ומעבר לסוג של רגישות המתמקד בדמויות שוליים, או במציאות אישית ולא רק קבוצתית.שנות ה – 2000 הן שנות הפריחה של הקולנוע הישראלי. הסרט הישראלי מקבל מעמד עם תג איכות, עובדה אשר הגדילה באופן משמעותי את מספר הצופים הבוחרים בסרט ישראלי כבילוי תרבותי ומהנה (3.1 מליון צופים בשנת  2004, כפול מאשר בשנת 2003). אופי הסרטים התרחק מעיסוק בפוליטיקה, בסוגיות לאומיות כלליות ושל זהות לאומית ובכך נפתחה הדרך לקולנוע הישראלי בזירות הקולנוע הבינלאומיות. בין הסרטים הידועים של השנים האחרונות גם “כנפיים שבורות”, “חתונה מאוחרת”, מדורת השבט”, “ללכת על המים”, “האסונות של נינה”, “סוף העולם שמאלה” וגם החדשים ביותר שחלקם זכו בהכרה חובקת עולם: “הבועה”, “מלח הארץ”, “מישהו לרוץ איתו”, “, “אדמה משוגעת”, “שלש אימהות”, “אביבה אהובתי”, “מדוזות” ועוד. 

קצת על תקצוב:

מביך לקרוא כיצד מתוקצב הקולנוע הישראלי. גם אם כמות הכסף בתעשייה גדלה ללא היכר בשנים האחרונות, עדיין התקצוב זעום ביחס לתקצוב של הפקות בסדרי גודל דומים בארה”ב ובאירופה. המאבק מתחדש מידי שנה בכדי לשמר את הקיים ואולי לשפרו, אך בעיקר בכדי לא ללכת אחורה.עם הקמת מרכז הסרט הישראלי בראשית שנות ה-60, פעל המרכז לתקצוב/השתתפות בהפקת סרטים ישראליים כשמקור המימון היה החזר מס של משרד התעשייה והמסחר על כרטיסי קולנוע - תמיכה מסוג זה, פירושה היה עידוד הסרטים בעלי המכנה המשותף הנמוך ביותר (ורוב הסרטים אכן השתדלו לעמוד בדרישה הזאת). בשנות ה-80, שונתה השיטה לקרן לעידוד סרטי איכות, שכספה עבר דרך תקציבי משרדי הממשלה. מידי שנה התקיימו מלחמות של ממש בכדי למנוע את קיצוץ התקציבים המיועדים לתמיכה וקידום תעשיית הקולנוע. מהפכה בקולנוע הישראלי התרחשה בעקבות חוק הקולנוע שחוקקה הכנסת בשנת 2001, ביוזמת יוצרי הקולנוע  - ועקב פעולתם של חברי-הכנסת דאז: יונה יהב, רובי ריבלין, ודדי צוקר. במסגרת החוק נקבע כי תקציב הקולנוע יהיה 50% מדמי הרישוי שהגופים המשדרים בטלוויזיה (זכייניות ערוץ 2, חברות הכבלים והלווין וערוצים עצמאיים) משלמים מדי שנה לאוצר. מדובר ב 4% ממחזור הברוטו של גופים אלה. החוק לא זכה להגיע לגיל שלוש והעדנה פינתה מקומה לתיסכול מחודש. הקפאתו של החוק והסכם שנוי במחלוקת עם האוצר, קבע כי התעשייה תקבל מידי שנה 58 מליון ₪ (סכום קבוע) למשך 5 שנים. רק בכדי לסבר את האוזן, סרט הוליוודי בינוני עומד היום על עלות ממוצעת של 130 מליון דולר. ובכל זאת, התעשייה מוצאת מקום של כבוד בין הסרטים הזרים המשווקים לחו”ל, גורפת פרסים ומצליחה להביא צופים במספרים הולכים וגדלים לבתי הקולנוע. 

קצת על הסרטים הישראלים בפסטיבל:

 אדמה משוגעת

הסרט בבימויו של דרור שאול, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר הישראלי יחד עם הסרט אביבה אהובתי וכן זכה בפרסים בפסטיבלים ברחבי העולם בהם פסטיבל ברלין וסאנדאנס. הסרט אדמה משוגעת הוא סיפור התבגרותו של נער בן 12 הגדל בקיבוץ בדרום ישראל בשנות השבעים. במהלך שנת הבר מצווה שלו נאלץ הגיבור לנווט בין עקרונות השוויון של הקיבוץ לבין יחסיו המורכבים עם אמו. הניגוד בין שני אלו מוציא אותו למסע התבגרות מופלא ובלתי אפשרי שבשיאו בחירה מצמררת שתשנה את חייו לעד. אביבה אהובתיחלומה הגדול של אביבה, מבשלת קשת יום בבית מלון בטבריה, עומד סוף סוף להתגשם. כשרון הכתיבה הגדול שלה הוצנע במשך שנים, עד שיום אחד, בעזרת אחותה התומכת אניטה, הגיעה לעודד, סופר בעל שם, שלוקח אותה תחת חסותו ומבטיח להפוך אותה לסופרת של ממש. הדרך הארוכה להגשמת החלום משנה את חייה של אביבה ואת חייהם של היקרים לה: בעלה המובטל (דרור קרן), שלושת ילדיה המיוסרים, אמה המעורערת, ובעיקר אחותה - אשה מצחיקה ובעלת חלומות משל עצמה. הסרט, בבימויו של שמי זרחין, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר הישראלי יחד עם הסרט אדמה משוגעת שקיבל מספר קולות זהה.

שלוש אמהות

רוז, יסמין ופלורה נולדו כשלישיית תאומות במצרים ואפילו המלך פארוק כיבד בנוכחותו את המשפחה לה נולדו שלוש בנות בבת אחת. האם נפטרה כשהן היו קטנות והאב, סוחר קשה יום, עלה איתן לישראל. רוז היא היפה והדומיננטית, פלורה טובה ונעימת מזג, ויסמין חולמנית ומהורהרת. שלוש האחיות עכשיו כבר למעלה מ-60, כאשר הן שוב חיות יחד באותו הבית, מחליטות לספר לרוחה, בתה של רוז את הסיפור הדרמטי ורב התהפוכות של חייהן ואת “הסודות והשקרים” שהרכיבו את היחסים בין האחיות לבעליהן, את החטאים, את הבגידות, והטעויות, ומעל לכל את הערבות ההדדית הקודמת לכל. 

לדינו – צעירה בת 500

הסרט מתאר את צמיחתה של זמרת הלדינו יסמין לוי, מהרגע בו גילתה יודעת לשיר ועד למסעי הופעות ברחבי העולם בהם היא כובשת את לב הקהל.
לוי גדלה על שירי הלדינו שהותיר אביה אשר נפטר כשהיתה תינוקת רכה והתלבטה שנים ארוכות לגבי הקריירה המוסיקלית שלה.
מפגש של יסמין עם קובי זרקו, זמר ואינפורמנט לאדינו בסגנון של אביה, מחריף אצלה את התלבטויותיה לגבי סגנונה ודרכה. במסע הופעות בספרד, מתחברת יסמין לזהותה כיהודייה אשר אבות אבותיה גורשו, ומגלה את חידת יעודה.

מועדון בית הקברות

שבת, עשר בבוקר. קבוצה של אנשים מבוגרים, פולנים, עם כסאות מתקפלים וצידניות עמוסות, חוצה את בית הקברות של הר הרצל. בצלו של עץ אורן ענק הם מתיישבים במעגל, ודנים בעניינים שברומו של עולם. למעלה משני עשורים, חברי “האקדמיה של הר הרצל” מתכנסים שם במשך חמש שנים תיעדה הבמאית טלי שמש את הקבוצה המיוחדת הזו, ובתוכה את מיניה, סבתא שלה, ואת לנה, דודה שלה. הסרט חושף את מערכת היחסים האינטנסיבית והבלתי אפשרית בין שתי הנשים השונות האלה, שנשארו לבד, בלי הגברים שאהבו, אך עם אותה תשוקה לחיים ולהט של נערות מתבגרות. שתי חברות שמגשימות בחייהן תכליות הפוכות, אבל מחוברות לנצח על-ידי היסטוריה וגורל משותפים. לרשימת הסרטים המלאה, זמני הקרנה ומידע נוסף, בקרו באתר הפסטיבל את שלושת הסרטים העלילתיים שיופיעו בפסטיבל ניתן לרכוש ב – 10% הנחה בחנות הספרים של אורלי. ציינו קוד הנחה:  bainynaim“  (למזמינים באתר האינטרנט של האתר).www.orlysbookstore.com/catalog