שחר פאר, ילידת ירושלים, בת 20 וקצת היא אחת מההצלחות הגדולות ביותר של הספורט הישראלי. כיום, מדורגת מס’ 18 בעולם ליחידים ומס’ 26 בזוגות, והיא בראשית הקריירה. בשבוע שעבר, שיחקה שחר בסטנפורד במסגרת סבב הנשים המקצועני. קבענו לשוחח על כמה מן הנושאים שלא תמצאו בהכרח בראיון למדורי הספורט השונים, והתוודענו אל בחורה נחושה, חדורת מוטיבציה, מפוקחת ומאד שלמה עם דרכה. אז כמה דברים שאולי רציתם לדעת על שחר פאר ולנו יצא לשאול: שחר, חיילת שעוד מעט משתחררת, נמצאת בארץ בין חודשיים לשלושה בשנה (לא באופן רציף). בזמנים אלה היא מתייצבת בבסיס לכמה שעות ובמעט שעות הפנאי שנותרות לה בין האימונים והתחרויות, היא שומרת על קשר מאד קרוב עם חברותיה. הקשר הזה נשמר גם במסעות שלה ברחבי העולם. בשנה היא מגיעה לכ – 30 ערים במדינות שונות, בהן יוצא לה ממש לבלות או לטייל. סדר היום שלה מחייב לשלב אימונים, לימוד היריבה וכן, גם מנוחה ושינה. עדיין, ניו-יורק היא העיר החביבה עליה, בעיקר לבילוי וקניות. ברוב מסעותיה מלווים אותה בני משפחה, העושים תורנויות בינהם, וגם משפחה מאמצת אחת, משפחתם של עליזה ורענן פלג, המלווים אותה בחלק מהטורנירים בארה”ב. הקשר נוצר אמנם רק לפני שנה, אך הוא קרוב מאד. עליזה מספרת שמה שיצר את החיבור לשחר הוא האהבה לטניס וההערכה הרבה לאישיות המיוחדת של שחר.
ניסינו ללמוד על קשיים, מתחים ולחצים, ועל איך מתמודדים עם כל אלה. קשה היה למצוא אצל שחר, סוג של קושי שמערער את דבוקתה במטרה או שמעלה אצלה סימני שאלה לגבי הדרך שבחרה. היא אינה מרגישה כל הקרבה, היא אוהבת מאד את מה שהיא עושה, נהנית מהאתגר המתמיד ומהאינטנסיביות. ישנם משחקים מלחיצים, ישנן אכזבות, ישנן נפילות – אבל עם הזמן לומדים לקחת אותם בפרופורציה הנכונה ולא לתת להם להפיל, אלא ללמוד מהם בכדי להמשיך טוב יותר. לחצים לפני משחקים חשובים לא מתמוגגים אצלה בתרופת פלא. אין מתכון קבוע, מלבד שליטה עצמית, ריכוז ומכוונות למטרה, וזה כנראה עובד.
שאלנו לגבי האהדה שסביבה ומה זה עושה לה. היא מאד נהנית כשהיא מרגישה קהל תומך במשחקים, יחד עם זאת היא אינה מרגישה תלות בקהל. נעימה לה העובדה שהיא מוכרת ואהודה, במיוחד בארץ היא חשה בכך. ההתחלה היתה מוזרה והיא ניסתה להתחמק מאינטראקציות מביכות שהן מנת חלקם של סליברטאים, אבל היום זה כבר חלק מהשגרה עבורה, היא התרגלה והיא לא נותנת לזה לשבש את מה שהיא רוצה לעשות.
ניסינו לבדוק אם “ייצוג ישראל בעולם” הוא משקל מכביד, ולמדנו שעל פי תפישתה של שחר, משחק הטניס הוא משחק מאד אישי, אינך חלק מקבוצה, וכשאינה משחקת בנבחרת ישראל היא מייצגת רק את עצמה. כך מרגישות לדבריה מרבית השחקניות. היא לא חושבת שקיימים קווי התנהלות שונים לשחקניות ממדינות ומתרבויות שונות.אם ישנם הבדלים בהתייחסות למרכיבי המשחק, הספורט בכלל או בהתנהלות הבינאישית, בעיניה נובע הדבר רק ממאפייני האישיות של השחקניות ולא מאלמנטים תרבותיים.
כשמשוחחים עם שחר, מתרשמים בעיקר מהישירות שלה, מהחספוס הישראלי (החינני במקרה שלה), ממידת המחויבות והדבקות שלה במסלול אותו בחרה, מיכולת ההתמדה וההשקעה, ובעיקר מהתמודדותה המפוקחת והמאוזנת, עם המסע הכבד שעל כתפיה הצעירות, בקריירה התובענית שבה היא כל כך מצליחה לנווט.
שחר נצחה במשחק גמר הזוגות של הטורניר, ובכך חזרה על הישג זה בפעם השנייה בסיליקון וואלי. מכאן המשיכה לתחנתה הבאה ובשעה זו היא כבר מתמודדת בסן דיאגו.
תודה לשחר ולמשפחת פלג, ובהצלחה.
